יאנוש קורצ'אק, "כיצד לאהוב ילדים"

איש התיאוריה מחלק את הילדים לסוגיהם, לפי המזג השונה, לפי הטיפוס הרוחני והנטיות, — איש המעשה מבחין קודם כל בין ילדים נוחים לבלתי נוחים, בין רגילים, שאין צורך לטפל בהם, ליוצאים מן הכלל הגוזלים הרבה זמן. הבלתי נוחים: הכי צעירים, למטה מהגיל הממוצע, הכי גדולים — בקורתיים ועקשנים, שלומיאלים, כבדי תנועה וחלשים, חמסנים וטרדנים.

 ילד המשתעמם, המקל ראש בחומרות הנוהל של הפנימיה, המבטל את התקן הכללי של חדר השינה, חדר האוכל, התפילה, המשחקים והטיול. ילד שמוגלה זבה לו מאזנו, הסובל כאבים בשל כיב, שציפורן נתלשה לו, עיניו דומעות, חש בראשו, חומו עולה, משתעל.

יש ילד המתלבש לאיטו, מתרחץ, מסתרק ואוכל לאיטו, מיטתו מוצעת האחרונה, מגבתו נתלית האחרונה, לצלחתו או לספלו צריך לחכות; הוא משהה את סידור חדרי השינה , ניקוי השולחן והחזרת הכלים למטבח.

ויש ילד, שבכל רגע הוא פונה בשאלה, בתלונה, בטענה, בבכי, מואס בחברת ילדים, תוך הטרדה מתמדת נמשך אליך, תמיד משהו אינו יודע, משהו מבקש, למשהו זקוק, יש לו משהו חשוב להגיד.

יש ילד שהשיב תשובה מחוצפת, העליב את מישהו מחבר העובדים, התקוטט, הרביץ, יידה אבן, קרע או שבר במתכוון, על הכל יענה - שאינו רוצה. רגשן ותיישן, כל הערה קלה גורמת לו כאב, מבטו זועף, אדיש הוא לגבי עונש.

יש קונדס חביב הסותם בחלוקי אבנים את קערת הרחצה, מתנדנד לו על הדלתות, פותח את הברז, סוגר את שסתום התנור, מפרק את הפעמון, מלכלך את הקיר בעפרון כחול, את אדני החלונות מקעקע במסמר. חורת אותיות בשולחן. ממציא גאוני להרע, מחוסר כל אחריות.

אלה הם הגזלנים של זמנך, עריצי סבלנותך, גורמי התסיסה של מצפונך, אתה נלחם בהם, ואתה יודע, שאין זו אשמתם.

 

מאפייני גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות מאופיין  בסערה נפשית, מבוכה, גיבוש עצמי ייחודי, מרדנות ושינויים פיזיים דרמטיים.

שינויים פיזיים- סכנה לדימוי גוף נמוך, תחושת בלבול , חוסר ודאות וחוסר בטחון, חרדות..

גיבוש זהות עצמית – מרידה ועוינות כלפי ההורים, בחינת גבולות, חיבור לקבוצת השווים, חיפוש אחר דמויות לחיקוי.

התפתחות קוגניטיבית- מעבר מקונקרטי למופשט, מעבר מסובייקטיבי לאובייקטיבי, יכולת לטפל במציאות מורכבת, יכולת ניסוח, יכולת הכללה, הבנת חוקיות, חשיבה ביקורתית. הם מטילים ספק, מתעמתים מול מוסכמות ערעור על המוסדות והמסגרות הקיימים בחברה.

תחום חברתי-  פיתוח מערכת יחסים עם חברים ופיתוח מערכת יחסים עם בני המין השני. יכולת להשתלב במערך חברתי מעניקה כוח ותחושת שייכות, תחושת ניכור מעולם המבוגרים, לחץ חברתי, קבוצת השווים הופכת לבעלת עדיפות.


רצף הסיכון

סיבות אישיות, משפחתיות, חברתיות, תרבותיות וסוציו אקונומיות מעמידות  את הנערים והנערות  על רצף של סיכון וסכנה שראשיתו בבעיות תפקודיות במערכת החינוך, בנשירה גלויה וסמויה מבית הספר, בניתוק מהמערכות הנורמטיביות ועד התדרדרות לעבריינות ופגיעה בעצמם ובחברה.
בני הנוער בסיכון סובלים לרוב מבעיות של דימוי עצמי ודימוי גוף, חוסר אמון בעולם המבוגרים, קושי בדחיית סיפוקים ובתכנון לטווח ארוך, קושי ביצירת  קשרים משמעותיים, פסימיות והתנהגות שלילית מוחצנת ואימפולסיבית, או לחילופין הסתגרות התרחקות ואף נטייה לאובדנות.

מצבים מגבירי סיכון :

קשיים כלכליים, מצבי משבר במשפחה, הגירה, השתייכות לקבוצת מיעוט, מוגבלות, ליקויי למידה, מעבר בין מסגרות וחיים בסביבה ענייה או מסכנת.

 

תפיסת הנער את המציאות כמסגרת חברתית שאין בה תקווה לעתיד,  תחושות של ניכור חברתי ותחושות של חוסר אונים,

משמען אי הפנמת נורמות חברתיות של הצלחה כמטרת חיים ובסופו של דבר ויתור על תקווה ושאיפה לעתיד חיובי.

משמעות חיים" או "פשר קיומי"  הדן בהיבט הרוחני יותר באדם  (פראנקל)

משמעות חיים מהווה גורם חוסן משמעותי בחייו של הפרט ותורם  לשיפוט מוסרי , לחיזוק הדימוי העצמי, לנוירוטיות נמוכה,  

נטייה נמוכה יותר לשימוש בסמים וכמכלול ליכולות הסתגלות טובות ומותאמות יותר למצבי שינוי , מעבר ומשבר.

לעומת זאת, פרט שסביבתו לא השכילה לפתח בו תחושות של  "יש קיומי"  עלול לחוש חוסר מחויבות לאחרים המשמעותיים, לסביבה ולמגבלותיה. תחושות אלו יוצרות מצב רגשי היכול להוביל לאימוץ התנהגות לא נורמטיבית כאמצעי לחוות את קיומו .

​​Call us:

03-5-500-600

052-4526700